רש"י על כתובות נ״ט

1 מזונות שכיחי ומעשה ידיה שכיח ומותר לא שכיח. מעה כסף קייץ ומעשה ידיה קייץ כדתנן לקמן כתובות דף סד: מה היא עושה משקל חמש סלעים:

2 והא עלה קתני - במתני':

3 ומה היא עושה לו - ומדפריש בתר מעשה ידיה ומה היא עושה לו מכלל דרישא במעשה ידיה איירי ולא במותר:

4 שתי - קשה לטוותו יותר מן הערב:

5 הכי קאמר - לעולם במותר איירי ברישא והכי קאמר סיפא ומה היא עושה לו עיקר דנדע מותר מאי ניהו:

6 משקל חמש סלעים - סלע של יהודה כפליים במשקל סלע של גליל:

7 מי אמר שמואל הכי - והאמר שמואל לעיל במותר לאחר מיתה פליגי ועלה א"ר יוחנן הסנדלר חולין ואע"פ דהשתא דידיה הוא אלמא טעמא דר' יוחנן משום דבר שלא בא לעולם הוא שעדיין לא מתה ואין לו רשות במותר הואיל ואינו מעלה לה מעה כסף ובהא אמר שמואל הלכה:

8 והתנן קונם שאני עושה לפיך - מה שאני עושה יהיה קונם לפיך יהי עליך כהקדש מליהנות לו:

9 אינו צריך להפר - נדר זה שאין בה כח להקדישו לפי שהוא שלו:

10 שמא תעדיף עליו - יותר ממה שפסקו לה חכמים משקל חמש סלעים דמותר זה אינו שלו ויכולה להקדישו:

11 ר' יוחנן בן נורי אומר - אף עיקר מעשה ידיה צריך הפרה:

12 שמא יגרשנה - ויהא הנדר חל שמשגרשה אינה משועבדת לו למעשה ידיה:

13 ותהא אסורה לחזור לו - לפי שנאסר מעשה ידיה עליו ואי אפשר לו ליזהר שלא תטחון ולא תאפה וכל שאר מלאכות השנויות במשנתנו שהאשה עושה לבעלה:

14 ואמר שמואל הלכה כו' - אלמא לכשיגרשנה חל הנדר אלמא אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם שעדיין לא גירשה:

15 כי אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי להעדפה - קאמר כלומר הלכה דיפר ולאו מטעמיה דאילו לר' יוחנן עיקר מעשה ידיה צריך הפרה ולשמואל משום העדפה שמא תעדיף על הראוי הוא דאמר יפר והשתא נמי הוה מצי לאקשויי סוף סוף לא בא לעולם דהא לא נעשה אלא אקשי ליה קושיא אחריתא:

16 אין הלכה כת"ק - דאמר אין צריך להפר אלא יפר:

17 אלא אמר רב יוסף - לעולם הלכה ומטעמיה קאמר ומשום שמא יגרשנה:

18 ושאני קונמות - הקדש שאינו הקדש לכל אלא על אדם אחד בלשון קונם:

19 מתוך - שהוא תופס במקום שאין סתם הקדש תופס שאדם אוסר פירות חבירו עליו ואומר קונם פירות פלוני עלי ובסתם הקדש אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו הלכך אדם אוסר עליו נמי דבר שלא בא לעולם אבל מתני' במקדיש הקדש גמור איירי ואינו ממהר לתפוס כקונם:

20 אמר ליה אביי - ומה ראיה פירות חבירו עליו לכאן שהן פירות חבירו על חבירו דעכשיו היא משועבדת לו למעשה ידיה ואינה ראויה להתפיסו בקונם ולכשיגרשנה קאמר דחייל ועוד שעדיין לא נעשית המלאכה עד לאחר גירושין וחזרה:

21 בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו - בקונם שהרי אדם אוסר פירותיו על חבירו בין בלשון קונם לחבירו לבדו בין שהקדישו סתם הקדש גמור:

22 יאסר דבר כו' - בתמיה:

23 שכן אין אדם כו' - שממקום שבאת אין אתה יכול ללמוד איסור שהרי אף בקונם אין אוסר פירות חבירו על חבירו לומר קונם פירותיך עליך:

24 באומרת יקדשו ידי כו' - שהמלאכה כמי שבאת לעולם ועל הגירושין שלא באו קא מסיק ואזיל ומתניתין באומר מעשה ידיך הקדש:

25 ומי איכא מידי כו' - כלומר תירצת לא בא לעולם דמלאכה לא בא לעולם דגירושין לא תירצת דאילו השתא לית לה רשותא לאקדושיה והיכי קדיש לקמיה:

26 אלמה לא - בתמיה:

27 מי לא קדשה - אם מכרה וחזר ולקחה:

28 בידו להקדישה - שהרי עכשיו שלו וכי היכי דאילו אקדשה השתא קדשה כי אמר נמי תיקדוש לקמיה קדשה:

29 הא לא דמיא - מסקנא דקושיא היא:

30 התם - גבי מכרתי לך אין לו עכשיו בה לא גוף ולא פירות ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:

31 הכא גופה בידה הוא - והרי יקדשו ידי אמרה:

32 הא לא דמיא - מסקנא דאתקפתיה היא:

33 לא דמיא אלא להא - לא דמי לשדה זו שמשכנתי לך סתם אלא לאומר שדה זו שמשכנתי לעשר שנים דאין בידו לפדותה ולהקדישה עכשיו:

34 דקדשה - דהא שלו היא:

35 דקדושת הגוף נינהו - כקדושת מזבח שאין להן פדיון כך אין פדיון לקונם להיות ניתר למי שנאסר עליו שהרי אינו הקדש גמור לתפוס פדיונו אלא אסור על אדם אחד וכיון דקדושת הגוף הוא מפקיע מידי שעבוד שהיא משועבדת לבעלה וחייל ולקמן פריך א"כ מאי איריא שמא יגרשנה מהשתא חייל:

36 הקדש - כגון ששיעבד שורו לבעל חוב וחזר והקדישו מפקיע שעבוד המלוה וגובה חובו ממקום אחר וזה כשר לקרבן ואינו גזול דלא הוה קני ליה אלא לגוביינא בעלמא ודוקא קדושת הגוף אבל קדושת דמים דבדק הבית לא מפקיע שעבוד כדתנן בערכין דף כג: מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו כו':

37 חמץ - עשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והגיע הפסח איסור חמץ מפקיעו משעבוד העובד כוכבים ונאסר בהנאה והא דתנן פסחים דף ל: עובד כוכבים שהלוה לישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה אוקמינן לה התם כשהרהינו אצלו שמסרו בידו משכון:

38 ושחרור - עשה עבדו אפותיקי ושחררו הלוה משוחרר וזה גובה חובו ממקום אחר:

39 ונקדשו מהשתא - מאי איריא דקתני שמא יגרשנה מהשתא נמי קדיש:

40 אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל - בעודה תחתיו דשויוהו רבנן כלוקח גמור ולא כמלוה:

41 מתני' אופה - פת:

42 שתים אינה מבשלת כו' - בגמרא פריך אמאי לא איפטרה מכולהו בחדא שפחה שהכניסה במקומה:

43 יושבת בקתדרא - לא תטרח בשבילו לילך בשליחות להביא לו חפץ מבית לעליה:

44 שעמום - שיגעון:

45 גמ' טוחנת ס"ד - המים מגלגלין האופן וטוחן:

46 מטחנת - מכינה צורכי טחינה נותנתו באפרכסת וקולטת הקמח:

47 ואיבעית אימא - לעולם טוחנת היא עצמה:

48 דידא - רחיים של יד:

49 לתכשיטי אשה - שיקנו לה תכשיטין להתנאות בהן:

50 שיעדן - את זיוה אישקלויי"ר בלע"ז:

51 לפירקה - ימי הנעורים:

52 שומטת דד מפיו - לא תניקנו שחל הנדר אלמא לא משעבדא ליה:

53 כופה ומניקה - דמשעבדא ליה ולא חל הנדר:

54 אם היה מכירה - שאינו רוצה לינק מאחרת:

55 הכא במאי עסקינן - ברייתא:

56 ונפלגו בכתובה בעלמא - נדרה מליהנות לו וקיים לה בש"א תצא ותטול כתובה ובה"א תצא בלא כתובה:

57 ועוד תניא - גבי כל הנשים ואפילו בלא נדר:

58 אינה מניקה - אם אינה רוצה: